בכלכלה העולמית של ימינו, התפיסה חשובה לא פחות מהמדיניות, והתדמית של פורטוגל, שהוגדרה פעם על ידי יציבות ואמינות, מראה סימני עייפות. המדינה עומדת בצומת דרכים שבה הצעדים הבאים שתנקוט יקבעו אם היא תמשיך לעלות כמגדלור למשקיעים גלובליים או להחליק לנרטיב של הזדמנויות שהוחמצו

.

בשנתיים האחרונות צצו חששות מרכזיים שהטילו צל על משיכת ההשקעות של פורטוגל. חוסר יציבות פוליטית, חוסר חיזוי משפטי ופיסקלי ובירוקרטיה מכבידה הפכו לנושאים חוזרים ונשנים ברגשות המשקיעים. ההשפעה היא לא רק מוניטין, היא פיננסית. עיכובים מנהליים ומסגרות רגולטוריות לא ברורות מתורגמים לעלויות תפעוליות גבוהות יותר ולהזדמנויות אבודות, מה שמחליש את התחרותיות של פורטוגל בשוק עולמי שנוי במחלוקת.

הגיע הזמן שפורטוגל תפסיק להסתמך על הצלחתה בעבר ובמקום זאת תתמקד ברפורמות מבניות המשפרות את אמינותה ויעילותה. משקיעים כבר לא מחפשים רק נופים יפים ועלויות עבודה תחרותיות; הם רוצים ודאות, מהירות, שקיפות ומדינה שמספקת את מה שהיא מבטיחה. יש להתמודד חזיתית עם התפיסה שפורטוגל מבטיחה יתר על המידה ולא מספקת.

תחומי מפתח דורשים תשומת לב דחופה: יציבות רגולטורית, פישוט מנהלי ושותפויות בינלאומיות אסטרטגיות. חיוני להסיר תהליכים מיותרים, להאיץ את קבלת ההחלטות ולהבטיח חיזוי משפטי ופיסקלי. אלה אינם התאמות טכניות בלבד; הם מנופים קריטיים לשינוי הסביבה העסקית ולמשיכת השקעות בעלות ערך גבוה

.

יתר על כן, פורטוגל חייבת לעבור מכמות לאיכות. זה לא עניין של כמה השקעה נכנסת, אלא באיזה סוג. ההתמקדות צריכה להיות במגזרים מונעי חדשנות, שותפויות המביאות העברת טכנולוגיה ויחסים עם מדינות המציעות ערך אסטרטגי לטווח ארוך. המדינה צריכה להיות סלקטיבית, שאפתנית ונועזת בהגדרת הבריתות הכלכליות שלה.

בלב השינוי הזה טמון מרכיב חיוני אחד: אנשים. שמירה על כישרון, משיכת אנשי מקצוע מיומנים וטיפוח גאווה לאומית חייבים להפוך לסדרי עדיפויות מרכזיים. כלכלה תחרותית אינה בנויה על ידי מדיניות בלבד, אלא על ידי אנשים מוסמכים המאמינים בפוטנציאל של המדינה וניתנים להם הכלים לפעול לפיו.

עתידה של פורטוגל כיעד השקעה מהשורה הראשונה לא יובטח על ידי אינרציה או משאלות. זה ידרוש אומץ, תיאום וחזון ברור. העולם צופה בנו ומחכה. כעת על פורטוגל והחברה שלה לעלות לאירוע, לא על ידי חזרה על הבטחות, אלא על ידי מתן תוצאות.